פסק-דין בתיק ע"ו 4329-08-12

1.         המערער יליד 1995, קטין כבן 17 וחצי שנה. סגן הפסיכיאטר המחוזי בחיפה הורה ביום 20.7.12 על אשפוזו בכפיה במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, וביום 31.7.12 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית הפועלת ליד בית החולים האמור, להאריך את האשפוז למשך שבועיים, עד ליום 14.8.12.

            על כך מלין המערער ובפיו 2 טענות:  האחת, כי הפסיכיאטר המחוזי אינו מוסמך להורות על אשפוזו, שכן הוא קטין. השנייה, כי הוועדה הפסיכיאטרית שדנה בעניינו, היא ועדה למבוגרים, ועל כן, גם החלטתה ניתנה בחוסר סמכות, ויש לבטלה.

            לאור האמור עותר המערער כי בית המשפט יורה על שחרורו מן האשפוז, לאלתר.

2.         מגיל צעיר אובחן המערער (על רקע תורשתי של סכיזופרניה במשפחתו) כסובל מהפרעות קשב וריכוז ומבעיות התפתחות, וקשיי הסתגלות. הוא לא נקלט במסגרות חינוכיות, ולפני כשנה הופנה לטיפול פסיכיאטרי ואובחן כסובל מהפרעה דו קוטבית. הוא לא נטל את הטיפול עליו הומלץ, ובהמשך חלה החמרה במצבו הנפשי.  החל לשוטט בכל הארץ; הלך ברגל ממודיעין לחיפה, נשא עימו תחמושת צה"לית, נעשה תוקפן ואלים כלפי בני משפחתו, ריסס גז מדמיע על דודו ואיים לדקור אותו, ואף תקף פיזית את אימו.

3.         בבדיקת רופא בביתו היה המערער "לא מאורגן בהלך החשיבה, קופץ בנושא לנושא, נראה מאוד מוזנח, אפקט מרומם, רגזני, מתוח. אי שקט. סף גירוי נמוך, מחשבות שווא של גדלות. שיפוט פגום, חסר תובנה, חוסר שיתוף פעולה. התנהגות מסוכנת." לאור האמור עלה חשש כי הוא שרוי במצב פסיכוטי עם סיכון מיידי לעצמו ולסביבה, ולכן הוציא סגן הפסיכיאטר המחוזי ביום 20.7.12 הוראה לבדיקה כפויה של המערער בבית החולים טירת הכרמל, כפי סמכותו שבסעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק).

4.         על סמך ההוראה נבדק המערער בבית החולים טירת הכרמל ולאחר מכן פנו הרופאים שבדקו אותו (ד"ר ויטנברג וד"ר קוטליאר, מנהלת מרפאת הילדים בבית החולים) אל הפסיכיאטר המחוזי וביקשו כי יוציא בעבור המערער הוראת אשפוז כפוי דחוף. בבדיקה מצאו הרופאים כי המערער "מוזנח בהופעתו עם פצעים מרובים בידיים, חלקם עם דימום קל. בהכרה מלאה, מאוד מתוח, חשדן, שרוי באי שקט בינוני. דיסימולטיבי ... בולט ריפיון אסוציאטיבי, בתוכן החשיבה מגלה מחשבות שווא של יחס כלפי בני משפחתו - מדבר עליהם בגסות, מקלל אותם, מתאר שריסס גז מדמיע על דודו, מחשבות שווא של גדלות - טוען שהוא מתנדב בצבא ולכן יכול להיכנס לשטחים.  טוען שמותר לו להסתובב עם נשק, גז מדמיע, סכינים. שולל מחשבות אובדניות. סף גירוי נמוך על סף התפרצות. חסר תובנה למצבו הנפשי ולצורך בטיפול. שיפוט ובוחן המציאות פגומים."

הרופאים העריכו כי הסיכון הפיזי המיידי הנשקף מן המערער, לאור מצבו, מצריך את אשפוזו הכפוי הדחוף, ומכאן פנייתם כאמור אל הפסיכיאטר המחוזי.

5.         בעקבות פניה זאת פעל סגן הפסיכיאטר המחוזי על פי סמכותו שבסעיף 9(א) לחוק והוציא ביום 20.7.12 הוראת אשפוז כפוי כלפי המערער. בהמשך, ביום 26.7.12 פעל סגן הפסיכיאטר המחוזי על פי סמכותו שבסעיף 10(ב) לחוק והאריך את האשפוז עד ליום 1.8.12.

6.         בכך מיצה הפסיכיאטר המחוזי את סמכותו שבחוק להורות על 14 ימי אשפוז ראשונים בכפייה. המשך האשפוז הכפוי מצריך החלטה של הוועדה הפסיכיאטרית, הצריכה להשתכנע כי המשך האשפוז מוצדק "לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל", היינו מאת מנהלי המחלקה בה מאושפז המערער, זאת על פי מצבו הרפואי העדכני של החולה/המערער בעקבות הטיפול שניתן לו משך תקופת האשפוז הראשונה.

7.         ביום 30.7.12 סיכמו הרופאים את מצבו של המערער ב"טופס הפניה לועדה פסיכיאטרית מחוזית", המהווה את ה"בקשה (ה)מנומקת בכתב מאת המנהל", הוא המסמך הבסיסי הפותח ומאפשר את הדיון בפני הוועדה לצורך הארכת האשפוז הכפוי לאחר תום 14 הימים הראשונים שבהם מאושפז החולה בכפייה מכוח סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי.

            לאחר סקירת מצבו של המערער, עברו, הטיפול הניתן לו וכו' מסכמים הרופאים כי המערער "אושפז במחלקתנו בשל מצב פסיכוטי פרנואידי המלווה בסכנה מיידית לסובבים. בהשפעת הטיפול התרופתי חל שיפור במצבו הנפשי. היום לא מגלה תוקפנות פיזית, עדיין שרוי במצב פסיכוטי פעיל עם פגיעה בשיפוט ובבוחן המציאות. עדיין חסר תובנה למצבו ולצורך במתן טיפול. לאור מצבו היום ובשל התנהגותו טרם אשפוזו אשר היוותה סיכון גבוה לסובבים, אנו מתרשמים שעדיין קיימת סכנה פוטנציאלית לסובבים, זקוק להמשך טיפול במסגרת אשפוזית. לאור האמור, אנו ממליצים על הארכת הוראת האשפוז."

8.         ביום 31.7.12 התכנסה הוועדה כדי לדון בעניינו של המערער. בפני מונח המסמך שכותרתו "פרוטוקול ועדה פסיכיאטרית מחוזית למבוגרים", מן התאריך האמור. חברי הוועדה הם המשפטנית סילביה פריימן. שני רופאים פסיכיאטרים, וכן צורפה להרכב הוועדה רופאה נוספת, כרשום בדו"ח: "חברה: ד"ר קוט(ל)יאר - פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער בשירות המדינה".

            בדו"ח הוועדה נרשם כי מאחר ומדובר בנער בן 17.5 אשר אושפז על פי הוראת הפסיכיאטר המחוזי "שתוקפה יפוג בתאריך 02.8.12 נוספה לחברי הועדה גם ד"ר קוטליאר בעלת מינוי לועדות ילדים ונוער." הוועדה שמעה את דברי המערער ובבדיקתו נרשם: "מתמצא בכל המובנים. אפקט לבילי, רגזנות יתר, דיסימולטיבי ... חסר תובנה למצבו ולמחלתו, שיפוט לקוי. ... התנהגותו רגועה ושקטה יחד עם זאת בלתי צפויה. סף גירוי נמוך, שולל כוונות להזיק לעצמו. בזמן הבדיקה מגרד את אמות ידיו עד זוב דם."

            הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לעצמו ולאחרים היא ברמה גבוהה והחליטה "להאריך את הוראת האשפוז בשבועיים עד מועד ועדת ילדים ונוער הקרובה - בתאריך 14.8.12."

            הוועדה נימקה בהרחבה את החלטתה; ציינה כי המערער מסתובב עם נשק ונכנס לשטחים והתנהגותו תוקפנית. עוד ציינה הוועדה: "הנער מאושפז עפ"י הוראת אשפוז לפי חוק לטיפול בחולי נפש. הארכת הוראת האשפוז מתבקשת עפ"י החוק לטיפול בחולי נפש. מאחר ומדובר בקטין (בן 17.5) הזמינה הועדה רופאה מומחית לילד ונוער שתהא חלק מהועדה. הועדה מחליטה להאריך את הוראת האשפוז עד הישיבה של ועדת נוער בעוד שבועיים. הנער עדיין במצב פסיכוטי פעיל עם פגיעה בשיפוט ובוחן מציאות. עדיין חסר תובנה למצבו ולצורך בטיפול תרופתי וזקוק להמשך אשפוז."

            על הדו"ח חתומים ארבעת חברי הוועדה: המשפטנית, שני הרופאים הפסיכיאטרים הרופאה שנוספה לדיון, ד"ר קוטליאר.

            על החלטה זו של הוועדה נסב הערעור.

9.         לטענת באת כוח המערער, הפסיכיאטר המחוזי אינו מוסמך להורות על אשפוזו בכפיה של קטין. הגב' קישינבסקי  מפנה לכתוב בסעיף 4א ו-4ב של החוק - הוראות שהוספו לחוק בשנת 1995, ומנסה להסיק מהוראות אלה ומהוראות סעיפים 3א עד 3ז לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), כי בית המשפט לנוער הוא המוסמך לאשפז את המערער בכפיה, תוך שסמכות זאת מופקעת מאת הפסיכיאטר המחוזי, שלגביו לא נדרשת הכשרה מיוחדת בפסיכיאטריה של הילד והנער.

            עמדת המשיבה היא כי הסמכות לאשפז בכפיה אחת היא, בידי הפסיכיאטר המחוזי, הן באשר לקטינים, הן באשר לבגירים, כל עוד מתקיימים בהם הוראות החוק בכל הקשור למחלתם, והסיכון הפיזי הנשקף מהם, אם לעצמם, או לאחרים.